המקרא כמקור השראה

המקרא כמקור השראה המוביל ליצירת אמנות 

סיפורי התנ"ך מהווים מקור של סקרנות והשראה רבה עבור אמנים רבים משחר ההיסטוריה ועד היום, ביכולתם לעורר את הדמיון והיצירתיות אצל כל אמן באשר הוא. למעשה כל סיפור מהמקרא, מקנה לאמן כלי לדרך חשיבה וליצירת פרשנות חזותית, כך למעשה חידות התנ"ך מוצאות את פתרונן באמצעות פענוח האמן  וסיפורי העבר חוזרים לימינו בדרך מקורית ומיוחדת. לנו כצופים ניתנת הזדמנות חדשה להזדהות, להתאכזב לחוש בסבל הדמויות, לשנוא או לאהוב אותן מחדש, בעקבות נקודת מבטו של האמן.

האמן חופשי לעשות כאוות נפשו בהשראת הטקסט המקראי, באמצעות דמיונו והאמצעים האמנותיים העומדים לרשותו כמו: הקו, הצבע, הצורה, התנועה והקומפוזיציה ביכולתו של האמן לגלות לנו פינות חשוכות ולהציג דמויות  מגוונת בדרכים מקוריות וייחודיות בהתאם לסגנונו. חלק מהאמנים מציגים את הסיפור פשוטו כמשמעו וחלקם אף יוצרים אקטואליזציה לתקופה בה הם חיים, כך נוצרת אינטראקציה בין העבר הרחוק להווה והדמויות מקבלות תוקף בתקופה הנוכחית.

שימו לב ליצירות הבאות נסו לחשוב איזה טקסט היווה מקור השראתן ומה ההבדל העקרי ביניהן.

היצירות הבאות מציגות את סיפור עקדת יצחק וההבדל החשוב ביניהן הוא שהאחת היא איור והשנייה היא ציור. 

איור הוא הסבר לא מילולי, אשר מטרתו ל"האיר" (להסביר) את תוכן הטקסט, לכן הוא תמיד יהיה לצידו ואילו הציור עומד בפני עצמו ונותן מקום לפרשנות האמן. 

בראשית, פרק כב':

ט וַיָּבֹאוּ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים, וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים; וַיַּעֲקֹד, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים.  י וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ.  יא וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה, מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי.  יב וַיֹּאמֶר, אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה:  כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי.

שפת האמנות- ההבדל בין איור לציור: 

	איור עקדת יצחק- ביירון אונגר	ציור עקדת יצחק- רמברנט
מי הן הדמויות המופיעות ?	אברהם ויצחק, מלאך ה' הוא אינו דמות ביצירה אלא הוא קורא מהשמיים בדיוק כפי שנאמר בפסוק.	אברהם, יצחק ודמותו של מלאך ה'.
איך ממקם האמן את הדמויות?	אברהם נמצא במרכז היצירה מולנו, האור מהשמיים ניצב מעליו ובנו יצחק ניצב מתחתיו קומפוזיציה בשלושה שלבים כאשר כל שלב מציג את תוכן הפסוק. הקרבן למטה- יצחק, העקדה באמצע- אברהם והשמיים שעוצרים זאת מלמעלה.	אברהם נמצא בצד היצירה, בין יצחק- המסמל את ההקרבה לבין המלאך- המסמל את הגאולה כאשר שלושתם יוצרים מעין משולש אלכסוני, אשר מטרתו להדגיש את הרגע המסוכן והדרמטי. ידו הימנית של אברהם מונחת בחוזקה על פניו של יצחק בכדי למנוע ממנו מלראות את המתרחש, ידו השמאלית מונפת ונראה שהסכין (מאכלת) מתעופפת מידיו בעקבות הפתעתו ממלאך ה' שאוחז בו ומסמן לו לעצור את המתרחש. הקומפוזיציה יוצרת מראה דרמטי.
איך משתמש האמן באור וצל?	האיור מאוד מואר אין ניגודים של אור וצל, ניתן לראות כי מלאך ה' מתואר מהשמיים באמצעות קרני שמש, אך למרות זאת אין ניגודים של אור וצל בולטים אלא תיאור "יבש" של הפסוק.	לעמת זאת ביצירתו של רמברנט יש שימוש בולט  בניגודי אור וצל. ההתרחשות הדרמטית שעומדת לבוא ודמותו של יצחק מוארים באור חזק כדי להדגיש את הרגע הדרמטי, גם פניו של אברהם מוארות ביחס לרקע החשוך וזאת כדי להבליט את הבעת פניו וסערת הרגשות בה הוא נמצא.
איך מציג האמן את הבעות הפנים?	באיור פניו של אברהם מציגות את רגע העקידה בו הוא מניף את המאכלת לשחוט את בנו הוא נראה כאילו הוא צועק לקראת המעשה, פניו של יצחק אינן מביעות כל רגש הוא שוכב שם בעיניים עצומות.	פניו של אברהם מביעות סבל ורחמים אך יחד עם זאת הוא נראה מופתע למראה מלאך ה'. ידו הימנית מסתירה את פניו של יצחק כדי שלא ייראה מה עומד להתרחש ופניו של המלאך מביעות את הרצון לעצור את אברהם מהמעשה. ניתן להרגיש את תחושותיהן של הדמויות, אברהם אדם מאמין המוכן להקריב את היקר לו מכל עבור ה', שיערו לבן ופניו מביעות את אמנותו, רחמיו וסבלו, יצחק נראה חשוף וללא הבעה אך הוא משתף פעולה עם אביו ולא מתנגד בגופו.

ניתן לראות  כי האיור נועד לבאר את הכתב ולכן הוא חייב להציג את תוכנו בצורה פשוטה וברורה, לעמת זאת, היצירה הפלסטית שואבת את רעיונותיה מן הטקסט בדרך בה האמן בחר על פי השקפתו, תרבותו, אומנתו והבנתו את הדברים, ולכן היצירה מסוגלת לעמוד בפני עצמה ולא חייבת להתאים עצמה לכתוב. לעתים יעלו גם תובנות חדשות מהתבוננות ביצירה הפלסטית.

שימו לב ליצירות הבאות: 

שתי היצירות  מתארות אותו סיפור ואפילו אותו רגע שיא בדרך מוחשית ככל האפשר, אך למעשה כל אחד מהאמנים מתאר זאת בצורה שונה אחד מהשני. אנחנו יכולים ממש להרגיש מה כל אחד מהאמנים חושב ומרגיש כלפיי סיפור העקדה.

קראווג'ו חושב שזהו מעשה אכזרי מאוד שאב צריך לשחוט את בנו ולכן הוא מתאר זאת בדרך אכזרית שכזו, פניו וצורת החזקתו את בנו מביעות אלימות ואכזריות, נראה שהפריעו לו במשימתו, בנו שרוי באימה והוא נראה זועק מתוך בהלה ופחד, לעמת זאת ניתן להרגיש שרמברנט יותר מבין את הנעשה ולכן הוא עוטף זאת בתיאור של דמויות המביעות סבל ורחמים מצד אחד ומצד שני הסכמה ואמונה גדולה. 

התרשמות לפני תרגיל:  סיפור העקדה באמצעות פיסול בפלסטלינה